מה בין אהבה עצמית לדיכאון?

Share on facebook
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

את מסדרים באהבה הקמתי לפני 17 שנים. היה לי חזון להציל הרבה אנשים מבלאגן חיצוני ופנימי.

עם השנים הבנתי שאנשים בלגניסטים ובעיקר נשים סובלות לרוב מדיכאון וידעתי שסדר חיצוני יוביל במקביל לסדר פנימי. חייבים איזון כללי – גם נפשי פנימי וגם חיצוני פיזי אחרת הדברים לא עובדים נכון. תמיד משהו חסר אם לא פותרים ומטפלים בשני המישורים.

דרך המקצוע שלי הגעתי לאגרנים כפייתיים – אנשים שאוספים כל מה שעולה בדמיונכם. רהיטים ישנים שאנשים הורידו לרחוב, מאגרי מגזינים בעיקר של אופנה ולייף סטייל, המוני בגדים, כלי מטבח, בשמים, סרוויסים, ספרים ומה לא בעצם?

לעיתים הם אפילו שוכרים מחסנים חיצוניים מפני שהבית שלהם כבר לא מכיל את כמויות החפצים.

ברוב המקרים מי שמזמין אותי להציל את אותם אגרנים הם האנשים הגרים במחיצתם כמו הבעל שכבר לא מסוגל לסבול את העומס הזה מפני שאין לו מקום בבית לשים אפילו את המשקפיים שלו. לעיתים להפך, האישה מזמינה לבעלה את השירות ובמקרים קיצוניים ילדים שעזבו כבר את הבית מזמינים אותי כמחווה להורים מפני שהם מתביישים להגיע לבקר אותם והם לא מתראים איתם בכלל רק בגלל הבלאגן.

מי שלא ראה בית של אגרן כפייתי לא יבין על מה אני מדברת מפני שזה רחוק מסתם בלאגן. זה מצב של חושך ממש. אין פינה פנויה בבית ואין סדר לכלום. הכל ערימות על גבי ערימות. לא רואים רצפה, לא מדפים ולא שיש במטבח וכמובן שאין אף מקום לשבת עליו מפני שכמויות אדירות של חפצים נמצאות על כל כיסא, ספה, מיטה, מדף או משטח.

רוב האגרנים מרגישים שלא בא להם לצאת מהמיטה ולהתחיל יום חדש. 

הם מרגישים שאין להם שום סיבה להתעורר למענה וזו תחושה מאד קשה.

יחד עם זאת הם לא מסוגלים להיפרד משום דבר וכמובן שאם לא משחררים כלום ולא זורקים כלום ואם אין מספיק ארונות בבית ופתרונות אחסון זה ממש בלתי אפשרי לחיות בצורה כזו והתסכול והדיכאון רק מתגברים.

 השאלה כמה מקום נותנים למצב הזה וכמה זמן מקדישים לכך.

כל צעד שתעשו החוצה הוא נהדר. אי אפשר להישאר בתוך זה מפני שזה יאכל לכם את הנשמה. מה שנותנים לו את הפוקוס רק הולך ומתעצם.

מי שמשגשג ממצב שבו אנשים סובלים מדיכאון זו תעשיית התרופות בארץ ובעולם. 

אנשים קונים ציפרלקסים ופרוזקים למיניהם בכמויות ונכנסים א"כ לחרדות או לדיכאון עמוק יותר עד שהם מתאזנים ואי אפשר לצאת מזה רק אם מחליטים להתעורר ולא מסכימים להישאב פנימה. זו מלחמה ואני לא צוחקת ומי שלא נכנע מנצח. זה מתחיל בצעדים מאד קטנים שבהתחלה לא תבחינו בכלל בשינוי. המשמעות הזו והמילוי והסיפוק הזה לעולם לא יגיעו מבחוץ זה מגיע רק מהמקום הפנימי הזה מהשקט הפנימי עד שתצליחו לבנות עמוד שידרה יציב. רק אתם אחראים על בניית עמוד השדרה היציב הזה. נכון, זה דורש מכם לקחת אחריות אבל איזה כייף שזה תלוי בכם ולא במישהו אחר. 

כמובן שאדם חיצוני כמוני יכול להוביל אתכם ולהנחות אתכם אבל זה דורש מכם לרצות להתגבר על הבלאגן באמת ולא לפחד מהתהליך. אנשים שעברו את זה מברכים על הרגע. הם לא מוכנים לחזור אחורה לעומס שהשתלט להם על החיים. הם הרבה יותר רגועים ונינוחים והם מרגישים פיזית הרבה יותר טוב וחיוניים ופנויים להתעסק ולהתמקד במטרות שלהם ובדברים שעושים להם טוב. כיף להם לארח בבית ולאורחים נעים לשהות במחיצתם.

תמיד נחמד לקבל מחמאות מאחרים מבחוץ וזה מוסיף לאגו של כולנו אבל זה מתפוגג מאד מהר זה לא יישאר לנצח או לאורך זמן ולכן אין כמו סיפוק המגיע מבפנים ומאחריות שאתם לקחתם על עצמכם. זו תחושה של בורא ויוצר ולא תחושת קורבן.

החשוב הוא שאתם תלמדו לקבל את עצמכם ולאהוב את עצמכם ובאופן ישיר זה ישפיע על הביטחון העצמי והערך העצמי שלכם.

אז איך בכל זאת תצליחו לבנות אהבה עצמית?  כמו שהזכרתי כבר קודם בצעדים קטנים .

אחד הצעדים הוא לנסות לראות מה כן יש לכם בחיים ועל מה אתם יכולים להודות. 

מה כן הצלחתם לעשות בעבר ואיך אתם יכולים להשתמש באותה דרך שהצלחתם בזמנו כדי להוציא את עצמכם מהלופ הזה. 

הרבה פעמים נראה לכם טריוויאלי שאתם נושמים אבל אתם יודעים כמה אנשים שוכבים עכשיו מונשמים בטיפול נמרץ כי הם לא מסוגלים לנשום בכוחות עצמם?

אתם יודעים כמה אנשים היו מתחלפים אתכם והיו מאושרים להתכסות בשמיכת הפוך שיש לכם עם נוצות האווז. צאו החוצה לרחובות ותראו כמה הומלסים ישנים להם בתחנה המרכזית ומתכסים עם חתיכת עיתון שלא ממש מחממת אותם. אתם יכולים לפתוח את הברז ויצאו ממנו מים. כמה מדהים זה לא? יש אנשים בעולם הזה שצועדים קילומטרים כדי להרוות את צימאונם. 

אתם יכולים להסתכל על עצמכם במראה או לראות הפרחים בגינה או את הצבע של השמיים ואת העננים.

אמא שלי למשל לא יכולה לעשות את זה מפני שהיא עיוורת ולה אין את האופציה הזו ואת הפריבילגיה לראות את צבע העיניים שלה. אתם יכולים לראות וזה נפלא ומדהים ולא כדאי לזלזל בזה.

חשוב עכשיו מהו הדבר שאתה יכול להודות עליו הרגע. תחשבי איך את יכולה לשמח את עצמך עכשיו. 

תחשבו כמה זמן אתם נותנים לדיכאון הזה להשתלט עליכם. 10 ד"ק? אוקיי, לא מספיק לכם תוסיפו עוד 10 ד"ק אבל אחרי 20 ד"ק או גג חצי שעה צאו מהמיטה ולכו לשטוף את הפנים עם מים קפואים. תתלבשו וצאו החוצה, צאו לטבע ותצעקו לאלוהים שיעזור לכם. הבא להיטהר מסייעים בעדו. ואם אתם רחוקים מהטבע שימו אזניות וחפשו ביו טיוב מוזיקה של מפלי מים או מדיטציה טובה או כל מה שעושה לכם טוב ודמיינו את עצמכם במקום שאתם אוהבים או שאהבתם להיות ותחזקו את עצמכם עם מילים טובות אל עצמכם.

דמיינו שאתם רואים אדם אחר שנמצא בדיכאון ואתם מעודדים אותו ומה שאתם אומרים לו תגידו לעצמכם. אמרו לעצמכם שאתם אהובים ושאתם מוכנים לתת לעצמכם הזדמנות כי מגיע לכם לחיות בשמחה ומפני שאתם טובי לב ומפני שיש לכם כוונות טובות ותבקשו עזרה ואל תוותרו על עצמכם מפני שמגיע לכם להיות מאושרים. לא הגעתם לכאן כדי לסבול. 

ואם אתם לא מצליחים לעשות את זה לבד, אני כאן בשבילכם. מומחה מקצועי בתחום ידע לכוון ולדייק אתכם ולעבוד אתכם על הנקודות שלבד לא תמיד אפשר להגיע אליהן

התקשרו אלי עוד היום וביחד תצאו מהבלאגן ותיפרדו מדיכאון לתמיד